שיר מס' 20 - פבלו נרודה
מתוך "עשרים שירי אהבה ושיר יאוש אחד"

Poema 20 - Pablo Neruda
De 20 poemas de amor y una canción desesperada

אֲנִי יָכוֹל לִכְתֹּב הַלַּיְלָה אֶת הָעֲצוּבִים שֶׁבַּשִׁירִים.
לִכְתּוֹב, לְמָשָׁל: "הַלַּיְלָה זָרוּעַ כּוֹכָבִים,
וְהֵם רוֹעֲדִים, כְּחַלְחַלִּים בַּמֶּרְחַקִּים".

Puedo escribir los versos más tristes esta noche.
Escribir, por ejemplo: “La noche esta estrellada,
y tiritan, azules, los astros, a lo lejos”.

שִׁירָת רוּחוֹת הַלַּיְלָה סוֹבֵבֵת בַּשָּמַיִם.

El viento de la noche gira en el cielo y canta.

אֲנִי יָכוֹל לִכְתֹּב הַלַּיְלָה אֶת הָעֲצוּבִים שֶבַּשִּירִים.
אָהַבְתִּיהָ, וּלְעִתִּים גַּם הִיא אוֹתִי אָהֲבָה.

Puedo escribir los versos más tristes esta noche.
Yo la quise, y a veces ella también me quiso.

בְּלֵילוֹת כְּמוֹ זֶה הַלַּיְלָה בִּזְרוֹעוֹתַי הֶחְזַקְתִּיהָ.
תַּחַת רָקִיעַ אֵינְסוֹפִי פְּעָמִים אֵין סְפ‎וֹר נְשַׁקְתִּיהָ.

En las noches como esta la tuve entre mis brazos
La bese tantas veces bajo el cielo infinito.

הִיא אָהֲבָה אוֹתִי וּלְעִתִּים גַּם אֲנִי אֲהֲבְתִּיהָ.
הַכֵּיצַד לאֹ לֶאֱהוֹב אֶת עֵינֶיהָ הַגְּדוֹלוֹת, הַמְּמֻּקָדוֹת.

Ella me quiso, a veces yo también la quería.
Como no haber amado sus grandes ojos fijos.

אֲנִי יָכוֹל לִכְתֹּב הַלַּיְלָה אֶת הָעֲצוּבִים שֶׁבַּשִּׁירִים.
לְחַשׁוֹב שֶׁהִיא לאֹ לִי עוֹד, לָחוּשׁ שֶׁאִבַּדְתִּיהָ.

Puedo escribir los versos más tristes esta noche.
Pensar que no la tengo. Sentir que la he perdido.

לִשְׁמוֹעַ אֶת עָצְמַת הַלַּיְלָה, עָצוּם יוֹתֵר בִּלְעָדֶיהָ.
וְהַשִּׁיר בָּא אֶל נַפְשִׁי כְּמוֹ טַל עַל שְׂדוֹת מִרְעֶה.

Oir la noche inmensa, más inmensa sin ella.
Y el verso cae al alma como al pasto el rocío.

מַה בְּכָךְ שֶׁאַהֲבָתִי לאֹ יָדְעָה לִשְׁמוֹר עָלֶיהָ.
הַלַּיְלָה זָרוּעַ כּוֹכָבִים וְהִיא אֵינֶנָּה עִמִּי.

Que importa que mi amor no pudiera guardarla.
La noche esta estrellada y ella no esta conmigo.

זֶה הַכֹּל. מִישֶׁהוּ שָׁר, אֵי-שָׁם בַּמֶּרְחַקִּים.
וְנַפְשִׁי לאֹ מַשְׁלִימָה עִם אָבְדָּנָהּ.

Eso es todo. A lo lejos alguien canta. A lo lejos.
Mi alma no se contenta con haberla perdido.

מַבָּטִי מְחַפֵּשׂ אַחֲרֵיהָ לְקָרְבָהּ.
לִבִּי מְחַפְּשָׂהּ וְהִיא אֵינֶנָּה עִמִּי.

Como para acercarla mi mirada la busca.
Mi corazón la busca, y ella no esta conmigo.

אוֹתוֹ לַיְלָה שֶמַּלְבִּין אוֹתָם עֵצִים.
אָנוּ, אֵלֶה מְאָז, כְּבָר לאֹ אֵּלֶּה שֶׁהָיִינוּ.

La misma noche que hace blanquear los mismos árboles.
Nosotros, los de entonces, ya no somos los mismos.

לאֹ אוֹהַב אוֹתָּה עוֹד, נָכוֹן, אַךְ כַּמָּה הַרְבֵה אֲהַבְתִיהָ.
קוֹלִי חִפֵּשׂ אֶת הָרוּחַ כְּדֵי לְהַגִּיעַ לְאָזְנֶיהָ.

Ya no la quiero, es cierto, pero cuanto la quise.
Mi voz buscaba el viento para tocar su oído.

לְאַחֵר, תִּהְיֶה לְאַחֵר, כְּמוֹ שֶׁהָיְתָה לִנְשִׁיקותַי.
קוֹלָהּ, גוּפָהּ הַבָּהִיר, עֵינֶיהָ הָאֵינְסוֹפִיּוֹת.

De otro. Será de otro. Como antes de mis besos.
Su voz, su cuerpo claro. Sus ojos infinitos.

לאֹ אוֹהַב אוֹתָהּ עוֹד, נָכוֹן, אִם כִּי אוּלַי עוֹדֶנִי אוֹהֵב.
כֹּה קְצָרָה הָאַהֲבָה וְאֲרֻכָּה כָּל כָּך הַשִּׁכְחָה.

Ya no la quiero, es cierto, pero tal vez la quiero.
Es tan corto el amor, y es tan largo el olvido.

כִּי בְּלֵילוֹת כְּמוֹ זֶה הַלַּיְלָה בִּזְרוֹעוֹתַי הֶחְזַקְתִּיהָ,
נַפְשִׁי לאֹ מַשְׁלִימָה עִם אָבְדָּנָהּ.

Porque en noches como esta la tuve entre mis brazos,
mi alma no se contenta con haberla perdido.

אֲפִלּוּ יִהְיֶה זֶה הַכְּאֵב הָאַחֲרוֹן שֶׁהִיא גּוֹרֶמֵת לִי,
וְאֵלֶּה הַשּׁירִים הָאַחֲרוֹנִים שֶׁאֲנִי כּוֹתֵב לָהּ.

Aunque este sea el ultimo dolor que ella me causa,
y estos sean los últimos versos que yo le escribo.