|
לְכֹל יְהוּדֵי הָעוֹלָם, ידִדַי, אַחַי.
|
A todos los judíos del mundo, mis amigos, mis hermanos.
|
|
מְשׁוֹרְרֵי הַתֹּפֶת הָהֵם,
דַּנְטֶה, בְּלֵיק, רֶמְבּוֹ...
שֶׁיּנְמִיכוּ אֶת קוֹלָם...
שֶׁיְנַגְנוּ חֶרֶשׁ...
שֶׁיְאַלּמוּ דּוֹם!
כַּיּוֹם
כָּל אֶחָד בְּכַדּוּר הָאָרֶץ
יוֹדֵעַ עַל הַגֵּיהִנּוֹם הַרְבֵּה יוֹתֵר
מֵאֲשֶׁר שְׁלוֹשָׁה מְשׁוֹרֵרים אֵלֶּה יַחַד.
אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁדַּנְטֶה, מֵיטִיב לְנַגֵּן בַּכִּנּוֹר...
הוֹ, הַעִלּוּי הַגָּדוֹל!...
אַךְ שֶׁלֹּא יְנַסֶּה עַתָּה
בִּשְׁלִישִׁיּוֹתָיו הַנִפְלָאוֹת
וּבְּחָרוּזִיו הַמוּשְׁלָמִים
לְהַפְחִיד אֶת הַיֶּלֶד הַיְּהוּדִי הַזֶּה
שֶׁנִּצָּב שָׁם, קָרוּעַ מְהוֹרָיו...
וּבוֹדֵד...
בּוֹדֵד!
מַמְתִּין לְתּוֹרוֹ
בְּכִּבְשָׁנֵי אוּשְׁווִיץ.
דַּנְטֶה...אַתָּה יָרַדְתָּ לְמַעֲמָקֵי הַתּוֹפֶת
יָד בְּיָד עִם וִירְגִילְיוּס
(וִירְגִיליוֹס, "מוֹרֶה-הַדֶּרֶךְ הַגָּדוֹל")
אַךְ כֹּל זֶה שֶׁבַּ קּוֹמֶדִיָה הָאֱלֹהִית שֶׁלָכֶם
הָיְתָה רַק הַרְפַּתְקָה מְשָׁעֳשַׁעַת
שֶׁל מוּסִיקָה לְתַּיָּרִים.
זֶה דָבָר אַחֵר...אַחֵר לְגַמְרֵי...
כֵּיצַד אַסְבִּיר לֶךְ?
הֲרֵי נֶעְדַּר דִּמְיוֹן אֲתָה!
לְךָ... אֵין דִּמְיוֹן,
זְכֹר שֶׁבַּ "תּוֹפֶת" שֶׁלְּךָ
אֵין יֶלֶד אֶחָד אֲפִילוּ...
וְזֶה שֶׁאַתָּה רוֹאֶה שָׁם...
נצָּב בּוֹדֵד
בּוֹדֵד! לְלֹא מוֹרֶה דֶּרֶךְ...
בְּהַמְתָּנָה לְפְּתִיחַת שְׁעָרָיו שֶׁל גֵּיהִנָּם אֶחָד,
שֶׁאַתָּה, פְלוֹרֵנְטִיני מִסְכֵּן!
לֹא יָכֹלְתָּ אֲפִילוּ לְדַמְיִן.
זֶה, דָבָר אַחֵר...כֵּיצַד אוֹמַר לְךָ?
הַבֵּט! בְּמָקוֹם הַזֶּה אִי אֶפְשָׁר לְנַגֵּן בַּכִּנּוֹר.
כָּאן נִקְרָעִים הַמֵּיתָרִים שֶׁל כֹּל כִּינּוֹרוֹת הָעוֹלָם.
הַאִם הֵבַנְתֵם אוֹתִי, מְשׁוֹרְרֵי הַתּוֹפֶת?
וִירְגִילְיוּס, דַּנְטֶה, בְּלֵיק, רֶמְבּוֹ...
הַנְמִיכוּ קוֹלְכֶם!
נַגְנוּ חַרישִית...! ששש
שִׁתְקוּ!!
גַּם אֲנִי כַּנָּר גָּדוֹל
וְנִיגַנְתִי בְּגֵיהִנּוֹם פְּעָמִים רַבּוֹת...
אַךְ כָּעֵת, כָּאן...
שׁוֹבֶר אֶת כִּינּוֹרִי... וְשׁוֹתֵק.
|
Esos poetas infernales,
Dante, Blake, Rimbaud...
que hablen más bajo...
que toquen más bajo...
Que se callen!
Hoy
cualquier habitante de la tierra
sabe mucho mas del infierno
que esos tres poetas juntos.
Ya sé que Dante toca muy bien el violin...
Oh, el gran virtuoso!...
Pero que no pretenda ahora
con sus tercetos maravillosos
y sus endecasílabos perfectos
asustar a ese niño judío
que esta ahí, desgajado de sus padres...
Y solo.
Solo!
aguardando su turno
en los hornos crematorios de Auschwitz.
Dante... tú bajaste a los infiernos
con Virgilio de la mano
(Virgilio, “gran cicerone”)
y aquello vuestro de la Divina Comedia
fue una aventura divertida
de música y turismo.
Esto es otra cosa... otra cosa...
Cómo te explicaré?
Si no tienes imaginación!
Tú... no tienes imaginación,
acuérdate que en tu “Infierno”
no hay un niño siquiera...
Y ese que ves ahí...
está solo
Solo! Sin cicerone...
esperando que se abran las puertas de un infierno
que tú, !pobre florentino!,
no pudiste siquiera imaginar.
Esto es otra cosa... cómo te diré?
Mira! Este es un lugar donde no se puede tocar el violín.
Aquí se rompen las cuerdas de todos los violines del mundo.
Me habéis entendido, poetas infernales?
Virgilio, Dante, Blake, Rimbaud...
Hablad mas bajo!
Tocad mas bajo...! Chist...!
Callaos!!
Yo también soy un gran violinista...
y he tocado en el infierno muchas veces...
Pero ahora, aquí...
rompo mi violín... y me callo.
|
