שְׁתֵּי מִלִּים
אלפונסינה סטורני

Dos palabras
Alfonsina Storni

שְׁתֵּי מִלִּים פּשְּׁוּטוֹת לָחַשְׁתָּ בְּאוֹזְנַי
הַלַּיְלָה. שְׁתֵּי מִלִּים עֲיֵפוֹת
מֵרוֹב שימוש.
מִלִּים נוֹשָׁנוֹת שֶׁהָיוּ לָחֲדִשׁוֹת.

Esta noche al oído me has dicho dos palabras
comunes. Dos palabras cansadas
de ser dichas. Palabras
que de viejas son nuevas.

שְׁתֵּי מִלִּים כֹּה עֲרֵבוֹת, עַד אֲשֶׁר הַיָּרֵחַ
שֶׁהִסְתַּנֵּן בֵּין הֶעָנָפִים
נֵעָצֵר בְּפִּי. כֹּה מְתוּקוֹת שְׁתֵּי הַמִּלִּים
שֶׁאֵינִּי מְנַסָּה לָזוּז וּלְסַלֵּק נְמָלָה
הַמְּטַיֶּלֶת עַל צַוָּארִי.

Dos palabras tan dulces, que la luna que andaba
filtrando entre las ramas
se detuvo en mi boca. Tan dulces dos palabras
que una hormiga pasea por mi cuello y no intento
moverme para echarla.

כֹּה מְתוּקוֹת שְׁתֵּי הַמִּלִּים
שֶׁבְּהֶסַּח-הַדַּעַת אֲנִי אוֹמֶרֶת - הו, אֵיךְ הַחַיִּים יָפִים! -
כֹּה עֲרֵבוֹת וְכֹה שְׁקֵטוֹת הַמִּלִּים
שֶׁמוֹשְׁחוֹת עַל גּוּפִי שְׁמָנִים רֵיחַנִיים.

Tan dulces dos palabras
que digo sin quererlo—¡oh, qué bella, la vida!—
Tan dulces y tan mansas
que aceites olorosos sobre el cuerpo derraman.

כֹּה מְתוּקוֹת וְכֹה נָאוֹת
שֶׁאֶצְבַּעוֹתַי הַנִּלְהָבוֹת נָעוֹת
אֶל הַשָּׁמַיִם בִּתְנוּעַת מִסְפָּרַיִם.
הו, כֹּה חוֹשְׁקוֹת אֶצְבַּעוֹתַי
לְחַטֵּב כּוֹכָב.

Tan dulces y tan bellas
que nerviosos, mis dedos,
se mueven hacia el cielo imitando tijeras.
Oh, mis dedos quisieran
cortar estrellas.